יש פה בכלל דיון?

דיברתי עם חברים על נושא מסוים. כל אחד הציג את נקודת המבט שלו, הדעות שלו והטיעונים שלו. איפשהו לאורך הדרך שמתי לב שזה דיון ללא מוצא.

למה אני מתכוון? הדיון חזר שוב ושוב לשאלה ״מה עומד מאחורי הטיעונים שלך?״. דיברנו על נושא שאף אחד מאיתנו לא בקיא בו מספיק כדי לבסס את הטיעונים שלו על מספרים, מחקרים או עובדות. לדיון שבו העמדה שלי מבוססת על ״ככה אני מרגיש״ או ״כי ככה אני חשוב״ יש תקרת זכוכית מאוד נמוכה.
דיון מסוג זה צריך להגמר ברגע שכל אחד מהצדדים הביע את העמדה שלו והבין את עמדתו של האחר. הסכמה, כנראה שלא תהיה פה.

לעומת זאת, דיון מבוסס נתונים, הוא סיפור אחר. ניתן להכנס לפרטים, לנתח את המספרים, להעמיד רעיון למבחן ואולי אם התמזל מזלנו אפילו לשנות את עמדתנו.
כל זה נכון כמובן, רק במידה ולשני הצדדים יש נתונים לגבות את עמדתם.

דיון שבו צד מבוסס נתונים והצד השני לא הוא דיון עקר. זהו דיון ששני הצדדים בו עתידים לצאת מתוסכלים. מטרת השיח היא לא אותה מטרה.
הצד מבוסס הנתונים מעוניין להסביר את המדע מאחורי הנתונים שלו ואילו הצד לא מבוסס הנתונים מעוניין להציג את הרגש מאחורי עמדתו. השפה היא לא אותה שפה.

כדאי לנו לשים לב באיזה סוג של דיון אנחנו נמצאים, מה הנושא, מי המתדיינים ומה בסיס העניין שלהם בדיון – רגשי או לוגי. דיונים משני הסוגים הראשונים הם לגיטימיים ורצויים, כל אחד בדרכו שלו. אך דיון המצליב ביניהם הוא לרוב דרך ללא מוצא.

%d בלוגרים אהבו את זה: