משאות

מסופר על שני נזירים שטיילו יחדיו, האחד צעיר והשני מבוגר. בהגיעם לנהר הבחינו באישה ממתינה, אין ביכולתה להתגבר על הזרם החזק בזכות עצמה.

הנזיר המבוגר הרים את האישה, נשא אותה לצידו השני של הנהר, הניח אותה בעדינות על הקרקע והמשיך בדרכו.

הנזיר הצעיר נותר מופתע מכך שחברו שבר את שבועת הנזירות בכך שנגע באישה, אך לא אמר דבר.

לאחר מספר שעות הסקרנות גברה עליו ושאל: ״מדוע נשאת את האישה ושברת את השבועה?״

חייך הנזיר המבוגר וענה: ״אני הנחתי את האישה והשארתי אותה ליד הנהר. מדוע אתה עוד נושא אותה איתך?״

סיפור זן – מקור לא ידוע

לא רק משאות פיזיים אנו נושאים איתנו. זיכרונות, מחשבות ומשקעי עבר מלווים אותנו ומכבידים עלינו לא פחות. לפעמים עלינו לדעת להשאיר דברים במקומם, ללמוד מהם ולשחרר.

איזה משאות אתם נושאים עימכם אשר מקשים עליכם את המסע?

%d בלוגרים אהבו את זה: