דחיפה קלה

רוח מחרישה שורקת באוזניים. אני לא שומע דבר ממה שנאמר מאחורי. האוויר מכה בפנים ומקפיא את הלחיים. אני יושב עם הרגליים מתנדנדות באוויר. מתחתיי, במרחק של כ-3 וחצי ק״מ אני רואה את האדמה. רגע האמת הגיע אבל אני משותק לגמרי. אני במרחק פסיעה מהחוויה שכל כך רציתי לחוות אך אני לא מצליח לעבור את קו הדלת של המטוס.
לפתע אני מוצא את עצמי צורח את גרוני מפחד בזמן שאני מרחף בין שמים לארץ. המדריך דחף אותי אל מחוץ למטוס ואני יכול רק להודות לו.

החלטה לפעול אין פירושה שהדרך תהיה קלה, ואף לא שהחלטות נוספות לאורך אותה הדרך יהיו טריוויאליות. אמנם הכיוון כבר נקבע, וההחלטה הבאה ברורה ולא משתמעת לשתי פנים, אך הפחד משתק. אנחנו יודעים בדיוק מה עלינו לעשות אך לא מצליחים לצעוד את הצעד הבא. במקרים כאלה אין מתנה גדולה יותר ממישהו שידחוף אותנו, על אף הפחד, ויכריח אותנו בעל כורחנו להתמודד עם ההחלטה שקיבלנו.

אילו אנשים בחייכם ידחפו אתכם כשאתם מרגישים שאתם לא מסוגלים להתקדם? ומי אתם מרגישים שעשוי להיזדקק לדחיפה שאתם יכולים לספק לו?

%d בלוגרים אהבו את זה: