האיש במראה

הוא מסתכל לי עמוק לתוך העיניים, מחקה את התנועות וההבעות שלי בצורה מושלמת ובתזמון מדויק. אני מסתכל עליו ובוחן אותו כמו שאני לא מסוגל לבחון אף אדם אחר בעולם. אני חוקר כל קמט, כל פצע וכל חטט. אני כמעט מתבלבל וחושב שהוא אני אך מתעשת ומבין שהוא רק בבועה, צל חיוור של עצמי.

יש בי הרבה מעבר לאותה בבועה. אני לא רק ההשתקפות שלי, הפנים שלי או אפילו הגוף שלי. אני מכלול של כל אלו בשילוב הרגשות, המחשבות, הטעויות, ההצלחות, ההרגלים, הקשרים וכל שאר הדברים שאני מכיל בתוכי באותו רגע. וברגע הבא אני כבר מישהו חדש לגמרי. אמנם הפנים, כנראה, יישארו זהות אך שאר הדברים עשויים להשתנות מקצה לקצה.

אני יכול להסתכל במראה היום, לראות את פניי ולראות אדם אחד ולמחרת לראות בדיוק את אותם הפנים, ולזהות אדם אחר לגמרי.

אז מי הוא אותו איש במראה? אולי כל תפקידו הוא להזכיר לנו שאנחנו כלל לא אותו איש שבמראה?

%d בלוגרים אהבו את זה: