כן שף!

כשאני הולך למסעדה אני לא מעוניין לעיין בתפריט באורך הגלות. למעשה אני לא מעוניין שיביאו לי תפריט בכלל. כשאני הולך למסעדה אני רוצה שהשף יבשל כראות עיניו, שישים לי בצלחת את מיטב כישוריו ורוחו היצירתית. אני רוצה שיבשל עם תשוקה ועם חיוך על הפנים.

אומנים, בכל תחום שהוא, צברו מספיק ידע וניסיון כדי להתעלות מעל הבסיס, מעל הפרטים ולהפיח חיים מחומרי הגלם בהם הם מתעסקים. הם יכולים להביע את עצמם באמצעות כלי העבודה שלהם, בין אם זה עט, חימר, צבע או מזון.

בעיני יש משהו מדהים בלחוות את אותה האומנות. לתת לאומן חופש מלא, להביע את עצמו במלוא העוצמה ולספר סיפור, בין אם הוא מכוון אלי ובין אם לא.

אני מעדיף שהוא לא ינסה לרצות אותי ובכך יתנתק מהאש הפנימית שלו. אם אני הקהל המתאים אז לא יהיה מאושר ממני שזכיתי להנות מהיצירה שלו. אם אני לא הקהל אז אוכל להעריך את הכנות האמיצה שלו.

%d בלוגרים אהבו את זה: